התקבלה תביעת אב להחזרת קטין לצרפת עפ"י אמנת האג

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) מיום 3.11.08 ושני ערעורים בעקבות החלטה משלימה שניתנה ביום 9.12.08.

פסק דין

השופט יצחק עמית :

תביעת אב להחזרת ילד קטין על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991 (להלן: " האמנה" או " אמנת האג").

תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

1.        המשיב הוא נוצרי, יליד פרו, שעקר לצרפת בשנת 1978 וקיבל אזרחות צרפתית (הוריו של המשיב הם בעלי אזרחות צרפתית, אביו מתגורר בפרו ואמו בפריז).

המערערת היא יהודיה, ילידת ישראל, חברת קיבוץ מ'.

המשיב הוא מהנדס סאונד במקצועו (טלויזיה וסרטים) והמערערת היא במאית במקצועה.

2.         הצדדים נפגשו בצרפת בחודש מרץ 2001 בפסטיבל לקולנוע ובילו יחדיו מספר ימים. לאחר שהמערערת חזרה לישראל, המשיב הגיע בעקבותיה לארץ בחודש 4/01. לאחר שהות של כשלושה חודשים בישראל, נסעו השניים בחודש 7/01 לצרפת, שם התגוררו כחודשיים. לאחר שהמערערת נכנסה להריון, היא חזרה לארץ ביום 12.9.01 והמשיב הצטרף אליה כחודשיים לאחר מכן בחודש 11/01. בנם הבכור של בני הזוג נולד בישראל ביום 30/4/02 (להלן: " הקטין") והצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 4.10.04.

בחודש יולי 2006 נסעו הצדדים לפריז, שם שהו כחודש ימים. לאחר מכן חזרו לארץ, וביום 1.9.06 נסעו לצרפת, שם התגוררו עד ליום 26.3.08 עת חזרה המערערת לארץ כדי ללדת את בנם השני. במהלך אותה תקופה, ביקרה המערערת שלוש פעמים בארץ ביחד עם הקטין, כאשר באחת הפעמים המשיב הצטרף אליה.

משך התקופה של כחמש שנים בה התגוררו בני הזוג בקיבוץ (2001-2006), עבדו השניים במסגרת הקיבוץ, כאשר מעת לעת, עסק המשיב במקצועו כמהנדס סאונד.

3.         כאמור, המערערת הגיעה לארץ עם הקטין ביום 26.3.08 כדי ללדת את ילדם השני. המשיב הגיע לארץ ביום 24.4.08, אך משנודע למערערת על מועד הגעתו, ומאחר שלטענתה אמר לה כי בדעתו להחזיר את הקטין לצרפת, עתרה למתן צו הגנה כנגד המשיב, וביום 30.4.08 הגישה תביעה למשמורת הקטין. במסגרת הבקשה לצו ההגנה, גוללה המערערת מסכת של טענות קשות כלפי המשיב, אודות התנהגותו הרעה כלפיה וכלפי הקטין.

ביום 13.5.08 נולד בנם השני של הצדדים ובאותו יום ממש, בעת שהמערערת שוהה בחדר הלידה, הגיש המשיב תביעה לפי אמנת האג בטענה כי הקטין הורחק שלא כדין מצרפת.

טענות המערערת ב בית משפט קמא

4.        המערערת העלתה שלוש טענות עיקריות והן:

א. מקום מגוריו הרגיל של הקטין היה בישראל, כך שלא התמלא התנאי המקדמי של הרחקה או אי החזרה לצורך תחולת האמנה.

ב. המשיב הסכים לשינוי מקום מגוריו של הקטין.

ג. מאז הגיעו לצרפת, המשיב שינה טעמו והחל לנהוג כלפיה בתוקפנות ובאלימות, עד כדי התעללות פיזית ונפשית והזנחה פושעת כלפיה וכלפי הקטין. בנסיבות אלו, מתקיים החריג של סעיף 13(ב) לאמנה ולפיה קיים חשש חמור כי החזרת הקטין תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי בלתי נסבל.

פסק דינו של בית משפט קמא וההליכים